הסיפור של איילת

מאז שאיבדנו את איילת, אנו חשים אמונה עמוקה: הסיפור שלה לא קרה לנו סתם. אנו מאמינים שיש לנו כעת משימה מכרעת: להעלות את נושא הבריאות הנפשית על השולחן, לשבור את הבושה שהחברה פעמים רבות מייחסת למאבקים אלו, ולהפחית את הבדידות הקשה. מטרתנו היא להעצים אנשים שחשים את מה שאיילת חשה – לשתף את כאבם, לזעוק בקול רם וברור את מה שהם חווים, מבלי לחשוש שהחברה תנפה אותם ותרחיק אותם מתוכה, ובמיוחד – ללא תחושה שאין עוד תקווה.

אנו מאמינים שברגע הקריטי ביותר שלה, איילת ראתה רק שתי אפשרויות: מוות או אשפוז פסיכיאטרי וויתור על החיים שהכירה. ולאסוננו, המוות ניצח. אנו משוכנעים שאילו הייתה קיימת אלטרנטיבה מכילה ומקבלת, איילת אולי הייתה איתנו היום.

אמונתנו האיתנה היא שכל אדם החווה משבר עמוק, ללא קשר לחומרתו, ראוי ליחס של אדם, ולעזרה חמה ואוהבת באמצעות כל צורות הטיפול הקיימות והמותאמות לו. זאת, על מנת לסייע לו לחזור לחיים טובים ומלאי משמעות. אנחנו מאמינים שלקהילה יש כוח גדול של ריפוי, בחמלה, באהבה ובאמונה באדם.

אנו מדמיינים מקום שיקבל את האדם ומשפחתו בחיבוק ובפנים מזמינות, שיספק תחושה של בית זמני מכיל ומטפל.
חזון זה הוא לב ליבו של "קול נפשי" שנולד מסיפורה של איילת, כדי שאף אחד אחר לא יצטרך להתמודד עם מאבק כזה לבדו.